Rope and the well #2

גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך:
דוד מלך ישראל: תהלים קיט, יח

א בְּנִי אִם-תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ:
ב לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה:
ג כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ:
ד אִם-תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה:
ה אָז תָּבִין יִרְאַת יְהֹוָה וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא:
ו כִּי-יְהֹוָה יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה:
שלמה בן דוד מלך ישראל: משלי ב

In the last post, I said we would identify the obstacle to education, explained by the Midrash in Shir ha-shirim Raba. In order to do so, we must see the mashal of the "rope and the well" in its proper context in the larger Midrash framework. Let us then begin to interpret the context of the Midrash through the principles we learned from Rambam's mashal about the hewer of wood. I will give the whole context, as it is found in Shir ha-shirim Raba . Then I will give my edited version, with titles and translation. The key lies in seeing the difference between the teaching of Shlomo Baal Mishlei, from that of all before him, most clearly in David his father, Baal Tehillim. This difference can be observed in the focus of their narration. David, narrates desire in his world,through his request to G to help him see the wonders of the Torah visible as one already in the world of Chochma of the palace. Shlomo speaks not to Hashem but to his son, the hewer of wood, locked in a world of sensational desire from which there is not yet a clear path to the palace. At that point we will be on the verge of seeing the educational challenge confronting the Golem in the next post, "Rope and the well #3".

שיר השירים רבה פרשה א

The "Rav's" narration empowers the "deaf" hewer of wood student

ח ד"א "שיר השירים" זהו שאמר הכתוב (קהלת יב) "ויותר שהיה קהלת חכם" אלו אדם אחר אמרן היית צריך לכוף אזניך ולשמוע הדברים האלה ויותר שאמרן שלמה. ואילו מדעתו אמרן היית צריך לכוף אזניך ולשמעם ויותר שאמרן ברוח הקודש. "ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה". "ואזן" דברי תורה "וחקר" דברי תורה, עשה אזנים לתורה. ואת מוצא שעד שלא עמד שלמה לא היתה דוגמא.

The "song of songs", this is the intent of the text when it says: "moreover, because Kohelet was wise, he went on to teach the people daat (observed knowledge). He scrutinized, organized, composing many M'shalim". Even if Shlomo were merely a regular person, you would do well to listen to these ,dvarim. How much more is this the case that it was, in fact, Shlomo who said them. Similarly, even if Shlomo composed these M'shalim based upon his own intuition, it would be incumbent upon you to bend one's ear and listen, how much more so since they were composed based upon intuition guided by Ruach ha-kodesh. "Moreover, because Kohelet was wise, he went on to teach the people daat (observed knowledge). He scrutinized, organized, composing many M'shalim" "he scrutinized" means he formulated divrei Torah, "organized" means he made the torah user friendly. We see that before Shlomo, there was no previous example (of this method).

The hewer of wood student absorbs the narration and sees his place in relation to "the palace"

רב נחמן אמר לפלטין גדולה שהיו בה פתחים הרבה וכל שהיה נכנס בתוכה היה טועה מדרך הפתח, בא פקח א' ונטל הפקעת ותלאה דרך הפתח היו הכל נכנסים ויוצאין דרך הפקעת, כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להשכיל דברי תורה וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין תורה.
רב נחמן לישנא חורי לחורשא של קנים ולא היה אדם יכול להכנס בה ובא פקח א' ונטל את המגל וכסח התחילו הכל נכנסין דרך הכסוח ויוצאין, כך שלמה.

R. Nachman said, (Mishlei Shlomo are similar) to a great palace with a tremendous number of doors, so many, that all who entered lost their way. One clever person came along and took a ball of string, placing it at the first door to the palace, so that all who entered guide themselves along the way. In the same way, until Shlomo, no one could reduce the Torah to principles. Once Shlomo came along, everyone began theorizing about phenomenon through Torah.

The nature of the "path" to the palace

א"ר יוסי לקופה גדולה מלאה פירות ולא היה לה אזן ולא היתה יכולה להטלטל ובא פקח א' ועשה לה אזנים והתחילה להטלטל ע"י אזנים, כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להשכיל דברי תורה וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין תורה, א"ר שילא לקיתון גדול שהוא מלא רותחין ולא היה לו אזן להטלטל ובא א' ועשה לו אזן והתחיל להטלטל ע"י אזנו, א"ר חנינא לבאר עמוקה מלאה מים והיו מימיה צוננין ומתוקים וטובים ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה, בא אדם א' וספק לה חבל בחבל משיחא במשיחא ודלה ממנה ושתה התחילו הכל דולין ושותין, כך מדבר לדבר ממשל למשל עמד שלמה על סודה של תורה דכתיב (משלי א) משלי שלמה בן דוד מלך ישראל ע"י משלותיו של שלמה עמד על ד"ת

There once was once a deep well, full of water that was cold, sweet and good. But there was no one who could drink from it. A person came along who connected many ropes one to another and drew water from the well and everyone else began drawing water as well. In the same way, by moving from one principle to another and from one metaphor to another Shlomo arrived at the secrets (hidden first principles) of Torah. This is what is meant by the statement: "The metaphors of Shlomo son of David"- by means of his metaphors he arrived at the principles of Torah.