Friday, September 4, 2009

Taanit #11: Terua and Zaaka

Review
Based upon the Seforno, we saw that the national derech in the Midbar was one of Mussar
עַל פִּי ה' יִסָעוּ
.
It was not enough to remove focus from the destructive "bread alone" preoccupation through the inui of the Manna. There also had to be a positive focus, a recognition beyond mere transcending of the idea that the good life is attained by "bread alone". This positive realization of the good life being reflection upon Chochmat Hashem was manifested through
עַל פִּי ה' יִסָעוּ.
The Mussar of the Midbar was clear, supply of physical resources was instrumental to the educational development of the people. To the extent that we seek development in reflecting upon the universal Chochmat Hashem and honestly apply it to all cases, including ourselves, He aides our way. As it says in Pirkei Avot.

אבות פרק ב משנה ד

עשה רצונך כרצונו, כדי שיעשה רצונו כרצונך

We are now,finally, in the position to appreciate the function of trumpets in the Mitzva system. Why were the trumpets only needed at the point the Mitzva was given, ie the Hakamat Hamishkan? The reason, Seforno says, is because the Jews were on the verge of leaving the Midbar, to begin Kibbush Ha-aretz. As such, the educational challenge to the Jews would increase. No longer would we be relieved of the challenge of acting on a strategic plan. In the desert, we had no political say in our activity עַל פִּי ה' יִסָעוּ. Now that the time of Kibbush had come, this was all changed. The Elders would now begin consulting with Moshe, choosing strategies of entry such as spies and war plans. The realization that success depended upon Hashem would remain, but the responsibility of formulating plans to implement D'var Hashem, would fall upon the people.

This new empowerment required an instrument of Zechira, to maintain the hard won knowledge that we succeed via our plans being in harmony with Chochmat Hashem only. We must dread falling into the old fantasy of human power of being a Heroic Achilles whose vain conquests are empowered by a fantastical Zeus god-
יז וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה. יח וְזָכַרְתָּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל: לְמַעַן הָקִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה.

It is this Zechira that the trumpets facilitate. The Elders reflected upon strategies only after having been summoned Lifnei Hashem el petach ohel moed by Moshe Eved Hashem. This would cause Zikaron Lifnei Hashem.

במדבר פרק י

א וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר:
ב עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת-הַמַּחֲנוֹת:
ג וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל-הָעֵדָה אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
ד וְאִם-בְּאַחַת יִתְקָעוּ וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:
ה וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה:
ו וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם:
ז וּבְהַקְהִיל אֶת-הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ:
ח וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:
ט וְכִי-תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל-הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם:
י וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם

But what of the polar opposites of Taanit and Yom Tov? This we hope to discuss in Shiur on Sunday.

Thursday, September 3, 2009

Taanit #10 The context of the trumpets

We see from Seforno how the trumpets are a culmination of instilling the "all that comes from God's mouth" mentality in the people. The reflective civilization of mind, one aware of Shechina, was the intended object of the Mishkan. The trumpets were part and parcel of training the people in maintaining the awareness of this maturational accomplishment.

במדבר פרק ט

טו וּבְיוֹם הָקִים אֶת-הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת-הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל-הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה-אֵשׁ עַד-בֹּקֶר:
טז כֵּן יִהְיֶה תָמִיד הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ וּמַרְאֵה-אֵשׁ לָיְלָה:
יז וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן-שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
יח עַל-פִּי יְהֹוָה יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל-פִּי יְהוָֹה יַחֲנוּ כָּל-יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ

ספורנו

פסוק א
בַּחדֶשׁ הָרִאשׁון. אַחַר שֶׁפָּקַד אַנְשֵׁי הַצָּבָא (פרק א) וְסִדֵּר הַדְּגָלִים (פרק ב) וְנושְאֵי הַמִּשְׁכָּן (פרק ד) לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ, וְטִהֵר מַחֲנֵיהֶם מִן הַטְּמֵאִים (פרק ה) כְּאָמְרו "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדושׁ" (דברים כג, טו) וּמִן הַמַּמְזֵרִים בְּעִנְיַן סוטָה, לְמַעַן תִּהְיֶה הַשְּׁכִינָה בֵּינֵיהֶם בְּמַחֲנֵה צִבְאותָם, סִפֵּר הַכָּתוּב אַרְבָּעָה מַעֲשִים טובִים שֶׁעָשׁוּ יִשְרָאֵל, שֶׁבָּהֶם זָכוּ לִכָּנֵס לָאָרֶץ מִיָּד בִּלְתִּי מִלְחָמָה לוּלֵא הַמְרַגְּלִים כְּמו שֶׁהֵעִיד משֶׁה רַבֵּינוּ בְּאָמְרו לְחובָב "נוסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקום" (להלן י, כט).

רִאשׁונָה: סִפֵּר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ.

שֵׁנִית: זְרִיזוּתָם בְּעִנְיַן חִנּוּךְ הַלְוִיִּם.

שְׁלִישִׁית: זְרִיזוּתָם בְּקָרְבַּן הַפֶּסַח.

רְבִיעִית: לֶכְתָּם אַחֲרֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ בַּמִּדְבָּר (על פי ירמיהו ב, ב), אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה הֵעָלות הֶעָנָן בִּזְמַנִּים בִּלְתִּי נודָעִים, פְּעָמִים אֲרֻכִּים וּפְעָמִים קְצָרִים, בְּאפֶן שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁתִּקְשֶׁה עֲלֵיהֶם מְאד הַחֲנָיָה וְהַמַּסָּע. וּלְהודִיעַ כָּל אֵלֶּה, סִפֵּר אותָם כְּפִי מַדְרְגַת הֱיותָם לְרָצון לְפָנָיו, לא לְפִי הַזְּמַן שֶׁהָיוּ בּו.

וְלָכֵן סִפֵּר בְּכָאן עִנְיַן חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ וְהַלְוִיִּם וְהַפֶּסַח שֶׁהָיוּ בַּחדֶשׁ הָרִאשׁון, וְהָיְתָה תְּחִלַּת הַסֵּפֶר בַּחדֶשׁ הַשֵּׁנִי, וְהָיָה עִנְיַן חֲנָיָתָם וּנְסִיעָתָם עַל פִּי ה' מִיּום צֵאתָם מִמִּצְרַיִם. וְעַל כְּמו זֶה אָמְרוּ 'אֵין מֻקְדָם וּמְאֻחָר בַּתּורָה', וּלְזֶה כַּאֲשֶׁר תְּכַוֵּן תַּכְלִית מַה זוּלָתִי הַזְּמַן בַּסֵּדֶר הַמְסֻפָּר.

פסוק יז
וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ. אַחֲרֵי הֵעָלותו הָיוּ נוסְעִים אֶל אותו הַצַּד שֶׁהָיָה הֶעָנָן פּונֶה.

וּבִמְקום אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ. סִפֵּר זְכוּתָן שֶׁל יִשְרָאֵל עַל לֶכְתָּם אַחֲרָיו בַּמִּדְבָּר: רִאשׁונָה שֶׁהָיוּ חונִים בַּמָּקום אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מְקום "תּהוּ יְלֵל יְשִׁימון" (על פי דברים לב, י).

פסוק יט
וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת ה'. סִפֵּר שֵׁנִית, שֶׁהָיוּ מַמְתִּינִים אֶת הַמְתָּנָתו זְמַן אָרךְ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה הַמָּקום רַע מְאד.

וְלא יִסָּעוּ. לָתוּר לָהֶם מָקום לַחֲנותָם טוב מִמֶּנּוּ.

פסוק כ
וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר. סִפֵּר שְׁלִישִׁית, שֶׁלִּפְעָמִים הָיְתָה חֲנָיָתָם בְּמָקום נָאות לָהֶם וּלְמִקְנֵיהֶם, וְשָׁם הָיָה שׁוכֵן הֶעָנָן "יָמִים מִסְפָּר", מִכָּל מָקום.

עַל פִּי ה' יַחֲנוּ. לא מֵאַהֲבַת אותו הַמָּקום.

וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ. אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ נוסְעִים מֵאותו הַמָּקום הַטּוב.

במדבר פרק י

א וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר:
ב עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת-הַמַּחֲנוֹת:
ג וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל-הָעֵדָה אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
ד וְאִם-בְּאַחַת יִתְקָעוּ וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:
ה וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה:
ו וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם:
ז וּבְהַקְהִיל אֶת-הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ:
ח וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:
ט וְכִי-תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל-הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם:
י וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם
.

Wednesday, September 2, 2009

Taanit #9

Review

In post #8 we noted the choice between two lifestyles- דרכים - bread alone vs all that comes from God's mouth. Each of these דרכים involves an objective, a love -אהבה - that demands the dedication of energy to the pursuit. But how does this Mussar explain the use of trumpets?

Dedication to reflection, on the part of an individual, results from the coordination of educational processes at a civilizational level, a commitment involving all strata of society. Shifting the
אהבה of a civilization is a monumental task, one which in a certain sense never ends. Even following the Mussar of the miracles in Egypt, Mt Sinai and the Midbar, the Jewish people still stood in danger of relapsing into a religious slumber. How this occurs is clear from history. Uncomfortable events are mythologized, recast to fit into the needs of bread alone mentalities that cannot and will not adapt to the clear Mussar of events. Over the years the Holocaust is recast to suit the needs of various constituencies. So too the great depression, the confrontation with Hitler etc etc.

How much more so the events of the Torah. All we need to do is to look at a Seder in order to see this slumbering process at work. Is the average Seder today a true rememberance of events designed to shake civilization from its bread alone preoccupation? Not at all. The seder has been coopted, ritualized into a religious fantasy framework. Rather that awakening the bread alone mentality, society has enslaved the seder, making it the instrument of its own ritualized perspective. The very concept of redemption that was so painfully raised by the enslavement in Egypt and the mussar of the Midbar, is thereby safely put to sleep, bound and gagged with a thousand ritual chains.

In the intro to Chelek Rambam shows how the core beliefs of the redemption: Gan Eden, Beracha Ukelalah, Techiyyat hametim and Moshiach are subject to distortion.

It is the dread of this process of distortion that we recall with the trumpets. For Israel to be facing tzara, is to come face to face with the reality that we are falling into a religious stupor. Far from releasing ourselves from the injustice of Egypt with its religious fantasies and cruelty, we are creating a new Egypt of our own making. This creation of the new Egypt is what is depicted by the Navi Rambam chooses for Hilchot taanit- Yirmiyahu #5. The Chapter depicts the strata of society falling out of reflection upon Chochmat Hashem and into a ritualized new Egypt. The common people are depicted as victims of a society led by corrupt political leadership of so called -
גְּדֹלִים - and ultimately false Neviim.
Common people
א שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַם וּרְאוּ-נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם-תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם-יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ:
ב וְאִם חַי-יְהוָֹה יֹאמֵרוּ לָכֵן לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ:
ג יְהוָֹה עֵינֶיךָ הֲלוֹא לֶאֱמוּנָה הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא-חָלוּ כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב:
ד וַאֲנִי אָמַרְתִּי אַךְ-דַּלִּים הֵם נוֹאֲלוּ כִּי לֹא יָדְעוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם:

הַגְּדֹלִים
ה אֵלְכָה-לִּי אֶל-הַגְּדֹלִים וַאֲדַבְּרָה אוֹתָם כִּי הֵמָּה יָדְעוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם אַךְ הֵמָּה יַחְדָּו שָׁבְרוּ עֹל נִתְּקוּ מוֹסֵרוֹת:
ו עַל-כֵּן- הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם נָמֵר שֹׁקֵד עַל-עָרֵיהֶם כָּל-הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם:
ז אֵי לָזֹאת (אֶסְלַוח ) [אֶסְלַח-לָךְ] בָּנַיִךְ עֲזָבוּנִי וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים וָאַשְׂבִּעַ אוֹתָם וַיִּנְאָפוּ וּבֵית זוֹנָה יִתְגֹּדָדוּ:
ח סוּסִים (מְוֻזָּנִים ) [מְיֻזָּנִים] מַשְׁכִּים הָיוּ אִישׁ אֶל-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּ:
ט הַעַל-אֵלֶּה לוֹא-אֶפְקֹד נְאֻם-יְהוָֹה וְאִם בְּגוֹי אֲשֶׁר-כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי:

הַנְּבִיאִים
י עֲלוּ בְשָׁרוֹתֶיהָ וְשַׁחֵתוּ וְכָלָה אַל-תַּעֲשׂוּ הָסִירוּ נְטִישׁוֹתֶיהָ כִּי לוֹא לַיהֹוָה הֵמָּה:
יא כִּי- בָגוֹד בָּגְדוּ בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה נְאֻם-יְהֹוָה:
יב כִּחֲשׁוּ בַּיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לוֹא-הוּא וְלֹא-תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה וְחֶרֶב וְרָעָב לוֹא נִרְאֶה:
יג וְהַנְּבִיאִים יִהְיוּ לְרוּחַ וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם כֹּה יֵעָשֶׂה לָהֶם

ה, יג
והנביאים -
הנביאים שמטעים אותם ואומרים: שלום יהיה לכם יהיו לרוח, כלומר כמוץ לפני רוח.

והדיבר אין בהם -
כיון שהדבר אין בהם, כלומר רוח הקדש, איך ידעו הם כך וכך?!
אלא שהם סומכין בחלומותיהם או בקסמיהם ומבטיחים העם לטוב, כדי שימצאו חן בעיניהם כשמיפין להם מעשיהם ואומרים: לא תבא עליכם רעה ובעונש זה יכלו ויהיו לרוח.